בן או בת הזוג של אדם עם פוסט-טראומה חווים לעיתים שחיקה שקטה. הם מחזיקים, מבליגים, מתאימים את עצמם, אבל כמעט לא נשאלים מה שלומם.
יש תחושה ש:
"אני צריך/ה להיות חזק/ה"
"אין לי מקום לקרוס"
"הכאב שלי פחות חשוב"
לאט-לאט נוצרת עייפות עמוקה, בדידות בתוך הקשר, ולעיתים גם אשמה על מחשבות של רצון לברוח או להפסיק להילחם.
בליווי הרגשי אנחנו נותנים מקום גם לבן/בת הזוג:
- לרגשות שלא העזו להגיד
- לעומס, לכעס, לייאוש ולבלבול
- לצורך בליווי, תמיכה והכרה
כשבן או בת הזוג מקבלים מקום, הקשר כולו נושם אחרת.
